לוח השראה- תמונה מלקוחה מדהימה

זו התמונה ששלחה לי לקוחה בשבוע שעבר... התמונה הזאת גורמת לי להתרגש ולאהוב לתכנן את הבית שלה...
אני הכי אוהבת לתכנן לאנשים והכי אוהבת שהם מביאים את עצמם לפרויקט כי אני בסך הכל מטפלת באנשים דרך המקום בו הם חיים- ככה אני רואה את העבודה שלי. התפקיד שלי הוא לתת ללקוח להרגיש בבית, לגרום לו להתעורר בשמחה, לאהוב את המקום בו הוא חי ובסופן של דבר- להודות על מה שיש.
התמונה נשלחה אלי מהאישה המקסימה הזו כחלק מלוח השראה לתכנון הבית שלה והאמת-- יש בה כל כך הרבה: תחכום, מסתורין, הפתעה, תשומת לב לפרטים ואפילו טוהר ותמימות. מוזמנים לקרוא על לוח השראה וכיצד הוא עשוי לסייע לכם בתכנון הבית ולמעורבות בתהליך התכנון. למאמר המלא על לוח השראה לעיצוב הבית

אל תשכחו: כל כך הרבה אדריכלים- במרכז הבית נמצאים אתם!

הוא היה הכי קרוב לאדריכלות ואני הכי קרובה לאתר הבנייה

היום בא לי לדבר על סבא שלי... אולי בגלל החג שגורם לי להרהר באנשים יקרים שחלקם יחסרו סביב השולחן לנצח. סבא שלי היה אדם יקר, חם, מאושר, בעל חיוך שלא ניתן לשכוח... הזיכרונות שהשאיר אחריו שוזרים יחד סיפור של אישיות מופלאה ובעל מקצוע דגול. הוא היה הכי קרוב שיש לאדריכלות הוא חווה אותה ממש בהתהוותה דרך עבודה פיזית באתר הבנייה. הוא היה "ברזלן" תפקידו היה לקשור את זיוני הברזל טרם יציקת הבטון. לפני כשנה יצאתי למסע בעקבות העבודה המופלאה שלו ה"פרויקט" הזה לימד אותי המון על המשפחה ובעיקר עלי ועל העסק שלי. בחרתי את העשייה היומיומית שלי מתוך אתר הבנייה ומשם אני רואה את המקצוע שלי- בדיוק בנקודה שבין התכנון והביצוע... הנקודה הזו היא נקודת המפגש ביני לבין סבא...

בחג הזה יש לי הזדמנות נהדרת להודות על החירות שניתנה לי לקום כל בוקר ולעסוק במקצוע שמרגש אותי בטירוף!!! חג שמח (=

תוכלו להיחשף באתר שלי לפרויקטים מגוונים: תכנון בתים פרטיים, תכנון מבני ציבור

חשבו על המילה ״מרתף״

מתארת לעצמי שאתם מדמיינים חלל חשוך, אפל וקודר החפור באדמה... כזה שלא בא לכם לבקר בו, במיוחד לא לבד ובטח לא באישון לילה. מקום סגור ומסוגר, בלי אוויר, חנוק, קשה לנשום... בא לעלות למעלה!

מרתף. כזה ששמים בו את כל מה שלא משתמשים... צפוף ומלא בחפצים שיכולים ליפול עליך בכל רגע נתון. 

אז דעו לכם שהחלק הכי כייפי בתכנון הוא שאני בתור אדריכלית יכולה לעשות קסמים ולהפריך את כל מה שחשבתם עד עכשיו....  

כך, בכמה מעשים פשוטים הפכתי מרתפים אפלים  לחללי שהייה מפנקים, שטופי אור, מלאי אוויר כאלה שבא להנות בהם! כן! פשוט להנות!

יחסים שכאלה- סטודיו דרום תל-אביבי

בשבוע שעבר זכיתי להכיר חלל סטודיו בדרום תל-אביב. כשהגעתי למבנה התרגשתי נורא.. בכל זאת גדלתי כילדה למשפחה עם מפעל אני רגילה לשמוע את רעש המדחסים, רגילה להסתובב במקומות זנוחים וכבדים שכאלה (ולא אפתח את נושא ביקורי התכופים באתרי הבניה... אולי בפעם הבאה).

בקיצור- זכיתי. נפתחה הדלת הרחבה ונחשף לפני חלל לופטי שמור... הדבר האחרון שהתחשק לי היה ללכת לקנות ריהוט משרדי סטנדרטי. אז.. שינסנו מותניים אני וחברתי הטובה והחלטנו להרים פרויקט בניה של ריהוט משרדי שיתאים לחלל המדהים הזה כזה שישתלב תוך בתוך הסביבה... בשבוע האחרון מצאתי את עצמי מתגנבת באישון לילה לרכב נוסעת לתל-אביב: קודחת, מבריגה, מנסרת, משייפת, צובעת- תווה לי מערכת יחסים עם חלל עירום שאט אט מתחיל להתגבש לו לכדי ישות מגובשת...

חיי את חייך!

הפוסט הזה הוא גם סוג של וידוי עבורי... זה היה מזמן- הייתי אז בת 16.
כעסתי נורא על דבר מה והחלטתי לכתוב מכתב לורדה רזיאל ז'קונט במסגרת תכניתה ברדיו 103.

ורדה היקרה פתחה את התכנית במכתבי כשהיא קוראת אותו לכל מאזיניה. 

מיד כשסיימה התרעמה: 

"חיי את חייך!"

מאז משפט זה מלווה אותי ובכל פעם שאני עומדת אל מול בחירה אני ממהרת להזכיר לעצמי
"טלי, חיי את חייך! מה נכון לך? מה הבחירה הנכונה עבורך?"
כך גם במקצועי אני נוהגת להפציר בלקוחותי חייו את חייכם!
תשאירו את הטרנדים רגע בצד. איך אתם חיים? מה אתם צריכים?

כי הבית שלכם הוא פשוט- שלכם! 
והוא חייב להרגיש-
בית!

זכרו זאת.

ו...מה עם קצת אישיות?

רובנו מכירים את מצבי החיפזון בהם אנו רוכשים את החפצים שלנו... זה קורה לעיתים לא רחוקות מידי...

קל לנו לרכוש אותם גם אם הם לא מתאימים 100% לחלל בו אנו חיים. את האישיות שלנו אנחנו שמים בצד ולא לוקחים בחשבון. הבעיה האמיתית נוצרת כשאנו ניזונים מאוסף חפצים שכאלה שיוצרים יחד חלל מנוכר שאנחנו פשוט לא מופיעים בו... ו...אני בכלל לא מדברת על חללים עם שיש בהם דיס-הרמוניה! דווקא אלה שמעוצבים ממש טוב אבל לא מרגישים כמו ה"בית" שלנו.. 

רגע לפני שאתם ממהרים להשליך חפצים/ רהיטים--- קחו צעד אחורה, שתו קפה, הביטו בחפץ וחשבו כיצד אתם יכולים לערוך בו שינוי פשוט ולהפוך אותו מ"זר" למוכר ואהוב!!!

אז... רגע לפני שבעטתי בשולחן הזה שנקנה ב"הום סנטר" (ומשמש עוד מיליון אנשים אחרים ממני לחלוטין) החלטתי להשתעשע בצביעה ייחודית ולהחליף את הרגליים המשעממות בגלגלים מדליקים האמת שאני ממש מרוצה מהתוצאה (=

אם ניסיתם לזהות את הפוטנציאל ועדיין לא מצאתם... אתם מוזמנים לפנות אלי

ברוכים הבאים לבלוג שלי (=

היום מתחילה לכתוב בבלוג הדנדש שלי...

אני טלי זרחיה נשואה לפרומוביץ אם לשלשה: אריאל, איתן והעסק שלי.

העסק שלי הוא הבייבי שלי, האהבה שלי. מערכת היחסים שלנו התחילה בשנת 2004 אז עבדתי במשרד עורכי-דין בתל-אביב על שדרות רוטשילד פינת בצלאל יפה מול מבנה נטוש בסגנון האקלקטי. ההפסקות שלי כללו סיגריה וקפה אל מול המבנה המרהיב הזה שנותר עם תווים ברורים וייחודיים אך ללא רוח חיים. ההסתכלות היומיומית עליו וההערכה שרכשתי כלפיו גרמו לי להבין שעלי לעבור מעולם עורכי הדין, התביעות ובתי המשפט ולפסוע עם הלב אל תוך עולם האדריכלות.

כבר באותו שבוע בו עלתה המחשבה בליבי ישבתי לשיחה עם הבוס ונרשמתי לקורס ערב בעיצוב פנים בשנקר. הנגיעה הקטנה הזאת פתחה בפני עולם שהרגשתי שאני חלק בלתי נפרד ממנו התחלתי ללמוד עיצוב פנים במכללה למנהל ולאחר מכן החלטתי להרחיב את היריעה ועברתי ללימודי אדריכלות באוניברסיטת תל-אביב. מהרגע בו סיימתי את לימודי האדריכלות הכמיהה ללמוד נותרה בליבי ומאז לא הפסקתי. 

יש לי נטייה ללמוד בעיקר ממפגשים עם אנשים מתוך אמונה שאדריכלות ועיצוב נולדו ראשית לשרת בני אדם ולהנעים את חייהם.

לא אקשקש על ה"קו העיצובי שלי" רק אבהיר שכל פרויקט שלי הוא אחר.

הוא נולד מתוך הנשמה של המקום וצומח דרך האנשים שחיים בו .

אז... אין פלא שאני כל-כך אוהבת את המקצוע בו בחרתי.